ביום ההולדת שלהן, או בסמוך לו, היו רלה ואלישע לוקחים את הבנות לקניון והיו קונים להן מתנה שבחרו. פעם קנו לנעמי שמלה לבנה עם נקודות כחולות. ופעם אחרת הם חיפשו חיפשו וכמעט התייאשו כי נעמי לא מצא לעצמה מתנה. ואז נכנסו לחנות הפנינג ונעמי ראתה איזו בובה של כלב מהגב שלו וידעה שזה מה שהיא רוצה. היא הופתעה לראות אותו מקדימה. היו לו כאלה כפלים מוזרים בפנים, והפנים שלו אפילו קצת הפחידו אותה, אבל כולם כל כך התרגשו מזה שמצאה לעצמה סוף סוף מתנה שהיא קנתה אותו בכל זאת, ועם הזמן התאהבה בו לגמרי. היא קראה לו ג'ספר, והוא נמצא אצלה בחדר עד היום. כלב אחר שהיה לחלק בלתי נפרד מחייה של נעמי היה בוני. אני חושב שהוא קדם לג'ספר. וגם הוא חי אצלינו המון שנים. הסיפור הכי ידוע במשפחה על בוני הוא שיום אחד הוזמנו לחגוג את יום הולדתו של גל שלגי השוער המיתולוגי, בן כיתתה של נעמי, במתחם האטרקציות לילדים המיותר של "קיפצובה" שבהרי ירושלים. הגענו בהרכבים מלאים, לרבות בוני שהיה תחת זרועה של תמר, ובכניסה למתחם עצר אותנו השומר תוך שהוא מצביע על בוני והסביר שלא ניתן להכניס למקום כלבים. ואם אני זוכר נכון הוא גם הצביע על שלט שמורה כך.
לשירה לעומת זאת לא היה עניין בבובות וגם לא בכלבים. אבל היא חשבה שהיא צריכה לתת קונרטה לנעמי אז קנינו לה את בסטר. אבל הוא אף פעם לא ממש עניין אותה. מה שלא הפריע לנו לשמור גם אותו במשך המון שנים. והם הפכו לצמד חמד: בוני ובסטר.

בוני (משמאל) ובסטר נוסעים לביתם החדש – גיל נכדתה של דודה ענתי
כשהתחלתי לכתוב את הסיפור הזה לפני כמה ימים המשפט הבא היה נכון: פליניוס הזקן נולד בדיוק לפני 2000 שנים בשנת 23 בקומו בצפון איטליה. אבל פליניוס ידוע יותר לא בנוגע לשנת הולדתו, אלא בשל נסיבות מותו. הוא מת ביום בו התפרץ הוזוב ב- 24 באוגוסט שנת 79. על שהתרחש באותו היום אנחנו למדים ממכתב שכתב פליניוס הצעיר (אחיינו) להיסטוריון הרומי טקיטוס. פליניוס הזקן היה בביתו ב- Misenum שבמפרץ נפולי, כשבשעות אחר הצהריים אשתו של אחיו הפנתה את תשומת ליבו לענן מוזר וגדול שצורתו הייתה כצורתו של עץ אורן מיתמר מעל ההר. סקרנותו התעוררה בו, וכמפקד הצי הימי הרומי, הוא הורה להכין ספינה כדי לשוט ולהתקרב אל ההר. תוך כדי ההכנות להפלגה הגיע לידיו מכתב מחברתו הטובה רקטינה (Rectina) שהתגוררה למרגלות הוזוב על החוף בסטביה (Stabiae), מרחק קילומטרים ספורים מפומפי. הסקרנות נמהלה בדאגה, ופליניוס הפליג אל המקום שכולם נמלטו ממנו כדי להציל את חברתו רקטינה ואנשים נוספים שננטשו שם על החוף. הוא לא הצליח להגיע אל רקטינה, ואנחנו לא יודעים לה עלה בגורלה. אנחנו כן יודעים מה עלה בגורלו שלו: בעודו מתקרב אל ההר הוא נקלע לענן גזים רעילים שנפלטו לאוויר כתוצאה מן ההתפרצות שגרמו למותו.

זה סיפור נורא עצוב. מזל שהוא הספיק שנתיים לפני שמת לפרסם את 37 כרכי האנציקלופדיה הראשונה בהיסטוריה שכתב (זה החיבור הגדול ביותר ששרד מהאימפריה הרומית עד היום) "תולדות הטבע" (Naturalis Historia). בכרך השלושים וחמישה בפרק השלושים ושישה מספר פליניוס על תחרות הציור המושלם בין שנים מגדולי צייריה את יוון זאוקסיס (Zeuxis) מהרקלאה פרהסיוס (Parrhasius) מאפסוס. זאוקסיס צייר אשכול ענבים כל כך ראליסטי שציפורים ניסו לנקר אותם. עכשיו ביקש זאוקסיס מפרהסיוס להסיט את הווילון לחשוף את ציורו שלו. או אז התברר שהווילון הוא הציור שצייר פרהסיוס. זאוקסיס ברוחב לב ובנדיבות הודה מיד בהפסדו ואמר "אני הולכתי שולל את הציפורים, ואתה הולכת שולל אמן כזאוקסיס". בוני מסתבר, נאחז באילנות גבוהים.
(בני ברק, ינואר 2024, שנה חדשה מלחמה, עדיין)
