פיטר גיליס (Pieter Gillis)  – או בשמו הלטיני פטרוס אגידיוס –   פרש לפני שסיים את לימודי המשפטים  באוניברסיטת אורליאן (Orleans), ומצא בבית הדפוס של דירק מרטנס (Dirk Martens) באנטוורפן מחסה וגם אפשרויות אינטלקטואליות. שם הכיר את חברו לחיים ארסמוס מרוטרדם, שעודד את חברו הצעיר והמבריק להשלים את לימודיי המשפטים שלו, והוא היה למשפטן, להומניסט , לעורך, ולפקיד הראשון של העיר אנטוורפן.

כשהיה ארסמוס בן שלושים הוא נסע בפעם הראשונה לאנגליה. במהלך הביקור הזה הוא פגש בלנדון את תומאס מורוס הצעיר ממנו בעשור. זו הייתה ראשיתה של ידידות אמיצה ארוכת שנים. כאשר הגיע מורוס בשליחות דיפלומטית של מלך אנגליה הנרי השמיני לפלנדריה באוגוסט 1515, סידר לו ארסמוס לישון באנטוורפן  – הלב הפועם של הכלכלה האירופאית באותן השנים –  אצל חברו הוותיק פיטר גיליס. נפשו של מורוס נקשרה מיד בנפשו של מארחו, ויחד עם ארסמוס היו לשלישייה.

במהלך אותה השליחות כתב מורוס חלקים גדולים של ספרו  אוטופיה, שהוא מאותם ספרים בודדים שכותרתם הפכה למושג. ספר המתאר כידוע מדינה מושלמת סובלנית, נטולת קונפליקטים פנימיים שאינה יודעת מחסור ועוני. הוא פותח בתיאור ראליסטי של בקורו של מורוס בפלנדריה בשליחות המלך הנרי השמיני ושל המפגש שלו עם חברו החדש פטרוס אגידיוס, שכל כך יפה הוא מתאר אותו:  

"איני מכיר צעיר משכיל ונעים הליכות ממנו. אדם הגון ומלומד הוא. בכולם נוהג ביושר ללא רבב, וברעיו נוהג בלב כה נעתר, באהבה, בנאמנות וברגישות כה זכים, עד אשר לא תוכל כמעט למצוא בשום מקום אדם או שניים שישוו לו בכל הנוגע לידידות. ענווה נדירה מצויה בו; אין איש שהצביעות רחוקה ממנו יותר, ואיש אינו ניחן בפשטות מחוכמת יותר משלו.  לשונו כה מושחזת ובה בעת כה עדינה ונטולת ארס, עד אשר חברתו הנעימה ושיחתו המתוקה מדבש הקלו על געגועי למולדתי לביתי, לרעייתי, ולילדי, אשר את התשוקה לשוב ולראותם נשאתי בקושי ובחוסר סבלנות. חלפו למעלה ארבעה חודשים מאז עזבתי את ביתי."

ומכאן הסיפור גולש לפנטזיה כאשר פטרוס אגידיוס הוא זה המציג למורוס את רפאל היתולדאוס, הנוסע ביבשת רחוקה ודמיונית המפליג בסיפוריו על אופיה הפנטסטי והאידילי.

עם חזרתו ללונדון השלים מורוס את כתיבת הספר ושלח אותו לארסמוס וגיליס. השניים ערכו אותו והביאו אותו לדפוס בבית הדפוס של דירק מרטנס שעבר כמה שנים קודם לכן לא רחוק מאנטוורפן לעיר לוון (Leuven). זה היה בדצמבר 1516 והספר היה  מתנה שהעניק מורוס לשני חבריו  לקראת השנה החדשה.

כמה חודשים אחר כך עלה במוחם של שני החברים רעיון לתת לחברם האנגלי מתנה משל עצמם שתביע את חיבתם והערכתם אליו. הם גייסו לצורך זה את הצייר הכי מפורסם באנטוורפן באותה העת קוונטין מסייס (Quentin Matsys)  כדי שיצייר עבורו את הפורטרטים שלהם כך שישהו באופן וירטואלי לפחות  עם חברם בקביעות בלונדון.

הפרויקט יצא לדרך אבל היו בו כל מיני עיכובים. בהתחלה גיליס היה חולה, ואז ארסמוס שהיה בריא לגמרי קיבל בטיפשותו, כפי שעיד על עצמו, את עצת רופאיו,  לקחת כדורי טיהור, ששינו לדברי מסייס את מראהו מה שהביא לדחיית מפגש. בסוף לאחר כל הדחיות האלה ב-8 בספטמבר כשמורוס היה שוב בשליחות דיפלומטית, הפעם בקלה (Calais),  הדיפטיך (הציור כפול) נשלח אליו בידיו של פיטר מגן (Pieter Meghen) –  סופר מעתיק, שעבד גם בשליחויות בקו לונדון-פלנדריה, שהיה סתום עין ונודע בכינויו "הקיקלופ" – שהצליח לתפוס את מורוס בקלה לפני שחזר ללונדון, ומסר לו את המתנה הנהדרת הזו.

בתמונה הימנית של הדיפטיך גיליס אוחז  מכתב  בכתב ידו של מורוס שמסייס הטיב לחקות ממכתב אמיתי ששלח  מורוס לידידו. בתמונה השמאלית של הדיפטיך ארסמוס, שאת הטבעת על אצבע ידו הימנית קיבל במתנה ממורוס. ומה שקושר את שני הציורים הם החלל האחד בו הם יושבים, והמדפים עמוסי הספרים יוצרים את הקשר וההמשכיות. היום התמונות הללו לא תלויות זו לצד זו. ארסמוס נמצא ברומא, גיליס נמצא 1500 קילומטרים משם, באנטוורפן.

גם אצלנו בבית ברחוב מודיליאני תלוי לא מעט שנים חלק אחד של דיפטיך, הפורטרט של פדריקו דה מונטפלטרו דוכס אורבינו שצייר פיירו דלה פרנצ'סקה. אשתו השנייה והאהובה בטיסטה פורצה, שגם אותה צייר פיירו דלה פרנצ'סקה, נמצאת 3,500 קילומטרים מרחוב מודיליאני בגלריית אופיצי בפירנצה. אולי כדי לקרב רחוקים נעמי ויונתן שהיה אז חבר שלה, במחווה לזוג המלכותי הזה הצטלמו על רקע מכתש רמון לספר המחזור בסיום בית הספר. יוני כופף את ברכיו, ושירה אמרה שלוש ארבע ו.. צילמה אותם.

(תל אביב, יוני 2022, הבנות סיימו את השנה הראשונה שלהן באוניברסיטה)