מה אספר לנכדים? שכל בוקר ישבתי במטבח, קראתי עיתון הארץ ושמעתי חדשות בטרנזיסטור? שפעם בעצמי חילקתי עיתוני בוקר? שפעם ניקיתי בתים? שכל ערב אכלנו סלט, ביצה, גבינה וטוסטים? שכל בוקר הקפדתי לשתות קפה בבית קפה? שרוב חיי הייתי מורה? שפעם עבדתי בחוות דגי נוי ופיטרו אותי כי כמה דגים שהיו באחריותי מתו בלילה? שאהבתי לישון באוהל בעיקר כשקר? שאני בן 28 כבר הרבה שנים? שקראתי ספר טוב? שפעם ראשונה ראיתי שלג יורד בגיל חמישים? שנסעתי הרבה למדבר?
בבוקר ה-9 בינואר 1793 בחצר בית הכלא Walnut Street Prison בפילדלפיה התכנס המון רב, והפעם לא כדי לחזות בהוצאה להורג, אלא כדי לחזות בשיגור של כדור פורח שאם יצליח יהיה הראשון על אדמת ארצות הברית. ז'אן פייר בלנשרד (Jean-Pierre Blanchard) הבלונאי הצרפתי פרסם בעיתונות שהוא עומד להפריח את הכדור באותו הבוקר "בדיוק בשעה עשר, במידה ומזג האוויר יאפשר זאת". הוא מכר כרטיסים בשני דולר וגם בחמישה דולר, שהמחזיקים בהם יכלו להיכנס לחצר בית הכלא ולצפות בהמראה מקרוב. תושבי העיר והכפרים בסביבה ציפו לאירוע בדריכות, ולמן בוקרו של היום בכל רבע שעה ירו שני תותחים כדי להזכיר לתושבים על האירוע הגדול העומד להתרחש. בתוך החצר ניגנה תזמורת כלי נשיפה, בעוד בלנשרד מתקין עצמו לטיסה. זו תהיה הטיסה ה-45 שלו בכדור פורח.
בלנשרד המריא לטיסת הבכורה שלו בכדור פורח מלא במימן שבנה ב- 2 במרץ 1784, כמה חודשים אחרי טיסתם החלוצית של האחים מונגולפייה. ומאז לא הפסיק לטוס, הסתובב עם הבלון שלו ברחבי אירופה והפך לטייס כדור פורח עסוק במיוחד. הוא היה הראשון להמריא בבלגיה, בגרמניה, בהולנד, בפולין, ובווינה (שם גם הואשם בהפצת רעיונות המהפכה הצרפתית וישב בכלא), וגם המריא וריחף בטקס ההכתרה של לאופולד השני קיסר האימפריה הרומית הקדושה בפראג בספטמבר 1791.
ברבע לעשר נכנסה לחצר בית הסוהר כרכרה ובה הנשיא ג'ורג' וושינגטון וגם ז'אן בפטיסט טרננט (Jean Baptiste Ternant) השגריר הצרפתי. בלנשרד הסיר את כובעו וקד קידה, ואמר דברי נימוסין לאורחיו המכובדים. הנשיא לחץ את ידו ואיחל לו bone voyage. בלנשרד נכנס לתא השליך חלק מן הזבורית, סימן בראשו לעוזריו על הקרקע שישחררו את הכבלים, והמריא מעדנות אל על.
בלנשרד חזר לאירופה והמשיך להיות איש הבלונים המקצועי הראשון בעולם, ולטוס ולהיות חלוץ, עד שבאחת מטיסותיו בשנת 1808, הפעם מעל האג שבהולנד, קיבל התקף לב, נפל מסל הכדור ונפצע קשה. הוא לא הצליח להתאושש מן הפציעה הזו ומת כמה חודשים אחר כך. הוא היה בן 55, נשוי מזה ארבע שנים, כך שלא הספיק לספר סיפורים לנכדיו. אבל ברור שאסף בחייו סיפורים עבורם על הרפתקאותיו בכדור הפורח: על טיסה פה, ועל טיסה שם, ועוד טיסה ועוד טיסה. ועוד מאותו הדבר. אבל אין בזה כל חן סיפורי, שום אלגנטיות וגם לא סטייל.
את הראשוניות באנגליה החמיץ בלנשרד. כשהגיע ללונדון להטיס את הכדור הפורח שלו באוקטובר 1784, התברר לו כי כבר היו מי שהקדימו אותו. הכנפיים שהוא התקין על הסל כדי לנופף בהן, וגם המדחף התגלו כלא יעילים. אבל הוא נחת בשלום 115 קילומטר דרומית מערבית ללונדון. בטיסה השנייה והשלישית שלו באנגליה הצטרף אליו והצטופף איתו בתוך הסל רופא אמריקני מבוסטון – ג'ון ג'פריס (John Jeffries). גם הוא אסף סיפורים לנכדיו. אבל הוא עשה את זה בסטייל, עם המון חן, בטוב טעם, באלגנטיות.
כמה חיילים בריטים עשו השלמת הכנסה בעבודה בנמל של בוסטון. זה הרגיז את עובדי הנמל תושבי העיר שראו בהם מתחרים. כיון שכך היו זורקים עליהם כדורי שלג בדרך לעבודה. יום אחד פקעה סבלנותם של כמה מהחיילים ופתחו באש לעבר מידיי כדורי השלג והרגו חמישה מהם. זה היה ביום שני ה-5 במרץ 1770, והאירוע נודע בשם : "טבח בוסטון", שהיה לאבן דרך במלחמת העצמאות האמריקנית. לאחר האירוע נערך משפט ליורים בבית דין אזרחי עם חבר מושבעים מקרב המתיישבים. ג'ון אדמס, שאחר כך גם היה לנשיא ארצות הברית השני, שימש פרקליטם של הנאשמים. עד ההגנה היה הרופא המקומי ג'ון ג'פריס שטיפל במהגר האירי פטריק קאר (Patrick Carr) שנפצע מן היריות ומת שבועיים לאחר מכן והספיק לספר לו מה שהתרחש. כמה שנים אחר כך, גם טיפל ג'פריס בפצועים הבריטים מהקרב הראשון במלחמת העצמאות האמריקנית – קרב לקסינגטון.
כיוון שהיה לויאליסט עבר בשנת 1779 עם אשתו שרה רואדס (Sarah Rhoads) וילדיו להתגורר בלונדון. וכאן בלונדון היה עד להמראתו של הבלון הלא מאויש של חלוץ התעופה האיטלקי פרנצ'סקו זמבקארי (Francesco Zambeccari) והוקסם לגמרי. הוא פנה אל איש כדורים פורחים המנוסה, מיודעינו פייר בלנשרד ושילם לו מאה גינס כדי שיצרף אותו לשתי טיסות בכדור שלו. בנובמבר 1784 המריאו השניים בסמוך להייד פארק בלונדון ורחפו עד למחוז קנט בטיסה שנמשכה שעה ו-21 דקות והייתה מוצלחת, למרות שנחבטו בדרכם בגגות ובצריחים. ג'פריס ניצל את הטיסה כדי לערוך ניסויים מדעיים. הוא מדד טמפרטורה, לחות, ולחץ אויר, אבל לא הסיק מהם שום דבר. הוא גם אסף דגימות אויר בבקבוקונים, שנתן לו הכימאי הנרי קוונדיש, וגם מהן לא למד דבר. אבל זה הספיק כדי להעניק לו תהילת עולם כחוקר מזג האוויר הראשון בעולם. יום החזאי הבינלאומי ב-5 בפברואר , המצוין מיד שנה, הוא יום הולדתו של ג'פריס.
ג'פריס גם לקח איתו לטיסה ארבעה מכתבים שכתב לחבריו וזרק אותם מן האוויר בתקווה ימצאו על הקרקע ויועבו ליעדם. שלושה אכן הגיעו לידי הנמענים ואחד המכתבים האלה שהיה מיועד ל- Mr. Arodie Thayer שרד עד היום, והוא נחשב לאיגרת האוויר הראשונה שנשלחה אי פעם, והוא נפתחת כפי שאפשר לקרא במשפט "From the Balloon above the Cloud"

כמה שבועות אחר כך בטיסתם השנייה חצו בלנשרד וג'פריס את תעלת הלמנש, המריאו מדובר ובדרך נס נחתו בשלום בצידה הצרפתי של התעלה. זו הייתה הטיסה הראשונה מעל הלמנש, והטיסה הבינלאומית 
הראשונה בעולם. ג'פריס התקבל בפריז בכבוד מלכים ונפגש עם כל המי ומי שם. הוא זכה לקבלת פנים אצל המלך לואי ה-16 בארמון ורסאי, נפגש גם עם המלכה מארי אנטואנט, והוזמן לסעוד עם השגריר האמריקני בינג'מין פרנקלין, יחד עם המרקיז דה לה פאייט ושם גם פגש שוב, בפעם השנייה, את ג'ון אדמס.
כשחזר ללנדון העלה את רשמיו משתי הטיסות על הכתב, פרסם אותם בחוברת "A narrative of the two aerial voyages of Doctor Jeffries with Mons. Blanchard" והציג אותם בפני החברה המלכותית (The Royal Society). ואז פגש את ג'ון אדמס בפעם השלישית, כשג'ון אדמס התמנה לשגריר האמריקני הראשון באנגליה, וג'פריס היה לרופא המשפחה שלהם, וגם נכח בלידת נכדם הראשון של ג'ון ואביגיל. במכתב לאחותה כתבה אביגייל: "ד"ר ג'פריס הוא הרופא המשפחתי שלנו, והוא באמת איש חסד חביב, שבעבר היה במחנה הפוליטי האחר". אביגיל מכוונת לזה שבעברו היה לויאליסט, אבל עכשיו היה בשל לעבור צד. ב-1789 כשפרצה המהפכה בצרפת, הבשילה המהפכה האישית עבור ג'פריס והוא חזר לבוסטון והפך לאזרח אמריקני.
ג'ון ג'פריס מת בשנת 1819 בן 75. הוא נקבר בבית הקברות Granary Burying Ground. במדריך של בית הקברות המכוון לקברו נכתב: לך ישר עד לקבר של פול רוויר (אושיה של המהפכה האמריקנית) ואז פנה שמאלה.
(תל אביב, פברואר 2021, הבנות נרשמות לאוניברסיטה)
