אחרי שנגמרה מלחמת העולם הראשונה, התגבשה בתל אביב קבוצה של בוגרי גימנסיה הרצליה שהחליטו להמשיך את לימודיהם מבלי שיצטרכו לעזוב את הארץ. הם כוננו קבוצה ללימוד והפצה של ידיעות במדעים המדויקים והומאניטאריים, וגם הניחו יסוד לספריה מדעית. הם קראו לעצמם "האגודה להשתלמות במדע". הגברת רחל גולדברג מסרה לרשות האגודה דירה של שני חדרים לשנתיים. אחר כך עברה האגודה על ספרייתה לבניין בטכניון בחיפה. האגודה הייתה "חוג ספרותי מדעי, מקום להרצאות ולמקרא ספר". היו שם קורסים עממיים מגניבים על ההיסטוריה של הכימיה, וההיסטוריה של האמנות, וקורס על השאלות החדשות בסוציולוגיה של ימינו, וגם קורס מקצועי למלחים בהדרכת הקפטן זאב הים (רב החובל העברי הראשון). והיו שם גם תערוכות של אמנות כמו זו של ציונה תג'ר, ובתחילת מלחמת העולם השנייה התקיימה שם תערוכה של אמצעי הגנת שמשות – "תערוכה של מוצגים מאלפים ופשוטים שבאמצעותם אפשר להגן בנקל על השמשות מפני רסיסים". ובכל מוצאי שבת היו שם הרצאות מרתקות. במוצאי שבת ה-28 במאי התקיימה הרצאתו של ד"ר א. מלחי על רוברט קוך לציון חמישים שנים לתגלית מתג השחפת, בלוית פנס קסם.

כשאחותי ואני פרקנו את הבית של אבא ואמא לקחתי אלי מעט. את הגלובוס המואר שאבא היה מלמד אותנו סביבו גיאוגרפיה, כמה סלילים שישמשו את אמא בעבודות התחרה שלה, קליבה לעץ של אבא, סיר בישול שאמא בישלה בו, את מחברת המתכונים שלה, אולי עוד כמה דברים, וגם את פנס הקסם (בלטינית זה נשמע יותר טוב – Lanterna Magica). אותו מכשיר אופטי ישן שיש בו מקור של אור, ושיש בו מכלול של עדשות, המאפשרים להקרין תמונות על מסך. פנס הקסם כשכשמו כן הוא – הקסים אותי ואת אחותי כשהיינו ילדים וראינו באמצעותו בתמונות את החרגול והנמלה, משוך בגזר, סינדרלה, ואת רובינזון קרוזו 1, ואת רובינזון קרוזו 2.
ההתחלה של פנס הקסם הייתה מפחידה הרבה יותר. כריסטיאן הויגנס הגאון שהמציא את המכשיר בשנת 1659, שרבט עשרה ציורים של שלד העורף לעצמו את גולגולתו, אלה היו הציורים הראשונים מעולם שנועדו להקרנה בפנס הקסם. אבל הויגנס מהר מאוד התחרט על המכשיר שהמציא הוא חשב אותו לא מוכבד דיו. במכתב שכתב לאחיו לודוויג בשנת 1662 הוא הביע חשש כי המכשיר הזה לא רציני, ואם ייוודע כי הוא זה שאחראי להמצאה כל כך קלת דעת, הדבר עלול לפגוע במוניטין של המשפחה . הוא שלח מכשיר אחד לאביהם קונסטנטין, אבל כאשר הבין שהוא מתעתד להציג את פנס הקסם בארמון הלובר בפני מלך צרפת לואי ה-14 , הוא ביקש מאחיו לחבל בפנס הקסם הזה. למרבה המזל המזימה הזו של הויגנס ואחיו לא התממשה, וככה יכולנו אני ואחותי לראות בבית שלנו ברחוב פועלי הרכבת בגבעתיים את כל השקופיות הקסומות האלה שראינו.
כשפנס הקסם הופיע באירופה במאה ה-17 הוא היה חלק ממשפחה שלמה של מכשירים אופטיים שצמחו תוך זמן קצר והיו התוצאה הפרגמטית של העניין האינטנסיבי שגילו המדענים אז באופטיקה ובתכונות האור, ביניהם הטלסקופ, המשקפת, הקמרה אובסקורה וגם המיקרוסקופ. המיקרוסקופ הראשון הומצא על ידי מתקין משקפיים הולנדי בשנת 1590. ובראשיתו הוא היה מכשיר שעשוע כשם שהיה פנס הקסם. רק 70 שנים אחר כך רתם הולנדי אחר, אנטון ואן לוונהוק, את המיקרוסקופ כדי לבחון ולחקור חיידקים. וזה גם מה שעשה רוברט קוך.
רוברט קוך היה רופא ומיקרוביולוג גרמני שגילה כי חיידקי המיקובקטריום טוברקולוזיס הם שמחוללים את מחלת השחפת. השחפת מיקדה ענין ציבורי רב במהלך המאה ה-19 והפילה חללים רבים. אחד מכל שבעה גרמנים מת משחפת, ובין קורבנותיה היו גם פרנץ קפקא, רחל המשוררת, וגם הרבי נחמן מברסלב. קוך הצליח לגדל את החיידק בתרביות טהורות, הדביק חיות מעבדה רבות ומצא קשר ישיר בין כמות החיידקים המוזרקים לחומרת המחלה. ב-24 במרץ 1882 הוא הציג את תגליותיו בכנס רפואי בברלין, במה שנחשבת עד היום לאחת ההרצאות החשובות והמשפיעות ביותר בתולדות הרפואה. על תגליתו זו זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה. המיקרוסקופ שבו השתמש קוך לתגליותיו ייוצר במפעל העדשות והמכשירים האופטיים הגרמני רב המוניטין מאוד צייס (Zeiss). קוך כתב למנהלו של המפעל, קרל צייס, שחלק גדול מהצלחתו המדעית נעוץ בעדשות ובמיקרוסקופ המעולה שלו.
מכתב ההערכה והתודה הזה של קוך הפתיע אותי. אני מקפיד הקפדה יתרה ברחל ביתך הקטנה בניקיון עדשות המשקפיים שלי. אלו עדשות מולטיפוקל רבות המוניטין מאוד של צייס המצופות בכל ציפוי הגנה אפשרי. אני מנקה אותן רק עם סבון מתחת למים זורמים, וכדי לייבש אותן אני לא סתם מנגב אותן, אני טופח עליהן קלות ובעדינות (כפי שלמדתי משירה ביתי) בנייר רך במיוחד כדי לספוג את המים, ולמרות כל מאמצי הן אוספות עליהם עוד ועוד שריטות.
(תל אביב, יוני, 2020)
