
Palestine Exploration Fund 1880
איסכנדר אבו זבורה היה איש עסקים ויזם מקומי, סטארטאפיסט של המאה ה-19. הוא הפך את הנמל הקטן ליד שפך נחל חדרה במכמורת של היום למרכז יצוא של אבטיחים מהשרון ומעמק חפר למצריים וללבנון וגם להעברתם לשאר חלקי הארץ. "מינת אל בטיח" (נמל האבטיחים) או "מינת אבו זבורה" כינו אותו המקומיים. זה היה נמל של קיץ, בחודשי החורף אי אפשר היה להשתמש בו מפאת אופי הים, וגם לא היו אבטיחים. בקיץ היו מגיעות אליו כ-600 אוניות מפרש להעמיס על עצמן אבטיחים. זה היה זול הרבה יותר מאשר לשנע אותם בדרך היבשה באמצעות גמלים. אפילו ספינה קטנה יכולה הייתה לקלוט מטען הזהה לזה של חמישים גמלים, ומפרשית גדולה מטען של אלף גמלים.
ואז אחרי מלחמת העולם הראשונה הרכבת המנדטורית החלה עושה את דרכה מחיפה למצריים. מידי בוקר יצאה רכבת מחיפה ואחרי 400 קילומטרים ושתיים עשרה שעות הגיעה לקנטרה שעל שפת תעלת סואץ. מכאן חצו הנוסעים את התעלה במעבורת ומשם המשיכו ברכבת המצרית לקהיר או לאלכסנדריה. וכך נסעו גם האבטיחים מהשרון ומעמק חפר למצריים וגם לרחבי הארץ וזה היה הרבה יותר זול והרבה יותר יעיל, והספינות הלכו והידלדלו. ובאו הכבישים והמשאיות, ואחר כך הטנדרים 4X4 המוגבהים והמשופרים, והפכו את שינוע האבטיחים ליעיל עוד יותר וזול עוד יותר. והנמל של איסכנדר אבו זבורה נותר שומם, נסגר וננטש. וכך גם נעלמו סוכות האבטיחים מצדי הדרכים שבכניסה אליהן היה אבטיח חצוי וסכין נעוצה בליבו.
כשאני הייתי ילד אכלנו בבית אבטיח עם גרעינים שחורים מזן מללי, אותו זן שהתפתח במקשת האבטיחים בכפר מל"ל. האבטיח הזה קטן יחסית ומתוק ויש בו הרבה גרעינים שחורים, בין 380 ל-400 גרעינים בכל אבטיח. כשהיינו קטנים אחותי הגדולה הייתה מספרת לי שבכל אבטיח שמור פלח אחד ללא גרעינים לחברי איזו אגודה של חובבי אבטיחים שהיא הייתה חברה בה. ואני אז קנאתי בה מאוד. ואחותי אולי הקדימה את זמנה וחזתה את העתיד, העתיד שהוא מציאות חיינו כיום: האבטיח כולו בלי גרעינים לא רק פלח אחד, ולא רק לחברי האגודה, אבטיח שלם בלי גרעינים לכולם. זה הופך גם את האכילה של האבטיח ליעילה, לבלתי מופרעת על ידי הגרעינים.
אבל היום ממרום גילי אני כבר לא מקנא באחותי. וממש לא רוצה להתקבל לחברות באגודה שהיא הייתה, ואולי עדיין, חברה בה. אבטיח צריך לשנע במפרשיות, לכל היותר ברכבות ישנות אבל לא במשאיות משוכללות. אבטיח ויעילות זה לא הולך ביחד. הרבה דברים ויעילות זה לא הולך ביחד, אבל אבטיח במיוחד. אבטיח קר וצונן צריך לאכול לאט, לחלץ ממנו את הגרעינים השחורים בחוסר יעילות של קיץ. כמו שהייתי אומר לבנות כשעוד היו קטנות, לאכול אותו "במתינות ובישוב הדעת".
(היום הארוך ביותר 2018, תל אביב)
