באחד מימי החורף שנת 1611 צעד יוהנס קפלר, האסטרונום הגאון שאין שני לו, גיבור התרבות שלי, על גשר קארל בפראג. קפלר היה אז בן 40. היה קר. פתית שלג ירד על מעילו והוא החליט להעניק אותו במתנה לפטרונו. לא את הפתית עצמו, אבל מאמר המנסה להסביר את המבנה שלו. שם המאמר: "שי לראש השנה או על פתית השלג המשושה". איזה שם יפה. (ה"או" שאני משתמש בו מיד פעם בכותרות שאני מחבר, זו השפעה ישירה מכאן). המאמר הוא בעצם אוסף מרהיב של הכישלונות של קפלר להסביר את תופעה. הוא בודק רעיונות והסברים אפשריים ודוחה אותם בעצמו, ובעצם ומשאיר אותנו הקוראים ללא תשובה.  אבל הכישלונות של קפלר מקפלים בתוכם הררים הררים של ברק מחשבתי ונקודות מוצא להרבה התחלות מדעיות.

בין השאר נדרש קפלר במאמר לסוגיה שהפנה אליו ידידו המתמטיקאי תומאס הריוט. הריוט היה עוזרו  של יורד הים האנגלי הנודע  וולטר ראלי חביבה של אליזבט הראשונה שהיה מוטרד מהצורה בה יש לסדר באופן היעיל ביותר את כדורי התותחים באוניות בהן הפליג, בין השאר לחפש את עיר הזהב האגדית אלדורדו. מבין שני הסידורים האפשריים לדחיסת הכדורים במרחב הכריע קפלר במאמר לטובת הסידור הימני. מה שנודע כ"השערת קפלר", אבל ההוכחה המתמטית הסופית לכך ניתנה רק יותר מארבע מאות שנים אחר כך, בשנת 2014.

ובעצם חשבתי שלא רק לוולטר ראלי היו בעיות של סידורים, בעצם גם אני תוהה בחיי על כל מיני שיטות סידור אופטימליות של דברים. למשל על הדרך האופטימלית לסדר את הקפה של הבוקר לאורך ימי השבוע.

הבוקר, מן המפורסמות הוא, צריך להיפתח בקפה של בוקר. בבית קפה. אספרסו ארוך.  אבל זה לא כל כך פשוט, שכן גם מן המפורסמות הוא שסוף השבוע צריך להיות מובחן ונבדל באופן מובהק משאר ימות השבוע. שנבדיל בין קודש לחול. אז נשאלת השאלה מה יהיה על קפה הבוקר של שבת בבוקר?

שובר השגרת השבוע האולטימטיבי הוא כמובן הטיול (רצוי למדבר). טיול שישבת שגם מרחיק אותי פיזית מבתי הקפה של תל אביב. אבל מה בנוגע לשבועות שבהם צריך להישאר בבית כשמוזמנים לחתונת שישי בצהריים למשל, או כאשר הבנות חוזרות הביתה מהצבא, האם נכון וחוקי אז לשתות אספרסו ארוך בשבת בבוקר? אני נוטה להשיב על כך בשלילה. שכן די ברור שערך שבירת השגרה עולה במקרה זה בחשיבותו על ערך הקפה של הבוקר. אבל לא זאת גם זאת, העניין הולך ומסתבך כשעולה הצורך  להשוות בין מרכיבים שווי משקל אולי אבל שוב חסרי מידה משותפת  – אינקומנזורביליים, אם להעניק לדיון ניחוח מתמטי. האם, למשל, מידת שבירת השגרה בסוף שבוע שבמרכזו עומד טיול היא שוות ערך לסוף שבוע שבו נשארים בבית אבל הולכים לארבעה סרטים במסגרת פסטיבל דוקאביב 2018 בסינמטק? האם במקרה זה שתית הקפה בבוקר שבת היא כן לגיטימית? אני לא יודע להשיב. וכמעשה קפלר אני משאיר את השאלה הזו ללא מענה. אבל האם גם אני אצטרך לחכות יותר מ-400 שנים לתשובות ברורות וחד משמעיות בסוגיה הסבוכה הזו?

(תל אביב, מאי 2018)